הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
רחלי 2011
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

רחלי 2011

 
 
צבעים, הכול מסביב צבעים. עזים, מתערבבים, ממלאים את העין ואת הלב.
אני חוזרת 17 שנים אחורה אל רגע אובדנך המקולל, ונשטפת בחושך גדול ושחור.
הרגע, בו משהו כבה באיש שלי.
רגע בו ירד מסך כבד על מציאות חיינו, וחיי המשפחה כולה.
ואני אז, נשואה טרייה, בצעדיי הראשונים אל תוך משפחה אבלה. וזוג הורים אצילי נפש ,
שבכוחות שאין ביכולתי להבין מהיכן נשאבו, בחרו בחיים.
היום אני אמא בעצמי, ואינני יכולה ולו במחשבה להכיל את הכאב הזה...
 
והחיים,
מתחילים להתמלא בגוונים דקים, כמו תמונה מעורפלת, גוונים שחודרים את המסך השחור.
אפשר כבר לספר עליך מבעד לדמעות.
אפשר כבר להישיר מבט אל העיניים שלך , שמציצות בי מעבר לפסנתר.
ואני מספרת
מספרת לילדים על מי  שהיית.
והם מקשיבים,
ומביטים לך בעיניים
 
אפילו למאי הקטנה סיפרתי ביום הזכרון האחרון
שזה אח של אבא. שהוא איננו.
ושסבא וסבתא מאד מתגעגעים אליו,
אז כשנגיע לחדרה,
שתתן להם חיבוק גדול וחזק.
ומאי מקשיבה ומבינה.
 
אורן אומר שלא צריך לפצוע לקטנים את הנפש בסיפורים כאלה
אבל אני מאמינה שהם ממילא מרגישים,
ומשהו מתוך העיניים שלך עובר וחודר להם ללב.
 
לי-שי תמיד הייתה גאה לספר על דוד שלה שהיא קרויה על שמו.
אורן אומר תמיד שיחד עם השם היא קיבלה ממך עוצמה, נחישות ושאיפה למצויינות.
 
והתמונה המעורפלת של החיים לאט מתבהרת.
 
עוד שנה.
עוד רגע של אושר מתגנב.
עוד תינוק שממלא את הבית, את הזמן ואת הלב.
וצבעים עזים, חיים, מתרחשים...
 
ואתה, שאינך.
 
 
בכל היופי הזה מסביב, אתה אינך.
 
ועם השנים אני מגלה
שהזכרון של מי שהיית, הולך ונעלם מול זיכרון האגדה שהפכת להיות.
 
היום אני רוצה לעצור, להיזכר בך.
 
ואני נזכרת.
 
שבת אחר הצהריים, בבית ההורים.
אחיך ואני מאורסים ועומדים להינשא.
ואתה ואני בסלון, יושבים ומדברים.
אתה שואל אותי שאלות, רוצה לדעת הכול.
על איך הכרנו, ואיך ידעתי שזה זה
ואתה שואל אותי על אהבה, ואם אהבתי לפני ואיך יודעים שאוהבים באמת
אני חושבת עכשיו על האדם היקר והרגיש שהיית,
על האהבה שהיית יכול להעניק,
והלב מתכווץ.
 
ועוד אני נזכרת.
מוצאי שבת אחד
אתה מתקשר ואומר שאתה קופץ לבקר.
כך סתם.
נדמה לי שהיה יום הולדת לאורן מתי שהוא לפני, כי אני זוכרת שהגעת עם דיסק של דיויד ברוזה מההופעה במצדה.
ואתה מחבק ונוסע.
 
ועוד אני נזכרת
בחתונה שלנו מפתיעים אותך בשיר יום הולדת ואנחנו מצטלמים כששנינו משני צידיך,
ואתה מחייך מאוזן לאוזן ונראה המאושר באדם.
או שאולי זו התמונה באלבום שמספרת לי את הזכרון הזה.
אני כבר לא בטוחה.
 
                           *******************************
 
צבעים. הכול מסביב צבעים.
עזים, מתערבבים, ממלאים את העין והלב
ואתה שם תמיד ביניהם.
זיכרון, חי ונושם.
לנצח....
 

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית