הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
קרן נאמן 2009
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

קרן נאמן 2009

כשזיווה ביקשה ממני לדבר באזכרה של שי השנה,השבתי בחיוב.אבל ככל שהמועד בו כבר הייתי חייבת להתרכז,להתבונן לתוך עצמי ולשבת לכתוב,גיליתי שאני מתקשה.מתקשה להתחבר לחיות של הפרטים,לאיך זה היה ולחבר בין תמונות ומחשבות שקיימות.
אבל לצד התחושות הלא קלות של איך אהפוך את הדברים שאני יודעת שנמצאים שם,למשהו אחר,לא הצטערתי על התפקיד שניתן לי ולקחתי על עצמי. בגלל... בגלל שזו זיוה וזה אברהם ואלה הם האחים.
ההיכרות שלי עם המשפחה ארוכה ונמשכת הרבה יותר מההיכרות שלי עם שי.כל פעם שאני נמצאת במחיצתם,אני מרגישה חלק מ...ויש לי התחושה שאני לא היחידה.
כל פעם שאני מבקרת או מדברת ובאתי במטרה למלא,אני מרגישה שהתמלאתי.יש משהו כל-כך מיוחד בעיני,בכם.ביכולת שלכם לנהל דו-שיח עם שי שימשך כל הזמן הזה וגם- כך נדמה לי,בין כל הצער,האובדן והכאב גם להמשיך הלאה ולתת לכל אחד מאיתנו את המקום המיוחד שלנו-ביחס לשי ולכם-שאף אחד מאיתנו,מאלה שעומדים כאן,לא מוותר עליו.
אני ואנחנו כולנו,באנו בכוונה לנחם ולתמוך ומצאנו עצמנו כנתמכים. נתמכים מהישירות,מהיציבות,מהמשהו האמיתי הזה שאתם משדרים ומלדעת כי יש אנשים כמותכם בעולם.
לחשוב עליכם ולהיות במחיצתכם,מחייה עבורי את שי,כי אתם תבנית אישיותו.שי,היה אחד מחבריו של יואל-או החבר הכי טוב של יואל,שהכי אהבתי.להגיע מתוך עולם חילוני לעולם דתי של לפני 18 שנה-היה קצת אחרת. עם שי,אף פעם לא הרגשתי זרה.
אנשים סבורים כי תפיסת עולמם היא המאוזנת ביותר,אולי משום שכל אחד עומד במרכז עולמו שלו,כשמחשבותיהם של האחרים ערוכות סביבו. פעמים כה רבות,אנו שומעים כי גישתו של האחר צרה מדי וכי גישתי היא הרחבה יותר וכוללת את זו של האחר.אך שי לא היה כזה,כבר אז ובגיל כל-כך צעיר. איך הוא הצליח להיות כל-כך פתוח ובאופן אמיתי לאחר,גם ששונה ממנו ובלי לתת לרגע תחושה של "אתה אחר".
אני כבר יודעת שחוויות לא ניתן ללמוד,רק בצורה דידקטית,אלא יש חוויות שנלמדות מתוך כך שחיים אותן,דרך השתתפות.איך הוא הצליח,להיות ברמת התפתחות אישית כזאת בגיל שפגשתי אותו, כשרובנו היינו במקום כל-כך אחר ?
אני זוכרת עכשיו,בתחושה של להיות עם שי.להיות לידו,היה להרגיש ביטחון ונינוחות.אני חושבת שגם הוא נתן לי,לנו,להרגיש אנחנו, להרגיש אמיתיים.הוא קיבל אותי,אותנו כמו שאנחנו,גברים,נשים, חילוניים,דתיים,אשכנזים,ספרדים,גבוהים,נמוכים והלאה והלאה...
אולי גם משום שקיבל את עצמו והתנהל במן טבעיות שכזו עם עצמו ואל מול העולם.תכופות ידוע לנו,מתי אנו מזייפים או בוגדים בעצמנו, אך האוטנטיות,אותה אמיתיות,אינה נוהגת להכריז על עצמה באופן מוחלט וברור כל-כך.למעשה,כך אני חושבת פעמים רבות,דווקא כל אותם גינוני ראווה והצגה עצמית,הם סימן הכר להעדר עצמי אמיתי.
אני חושבת שעבור שי,להיות אמיתי היה מובן מאליו ולא היה צריך להיות מוכרז בתרועות ודגלים.כשלומדים חוויות חדשות,כמו לנגן בגיטרה,בהתחלה הדברים יכולים להיות טרדניים,אבל אחרי זמן, מרגישים את הדבר בצורה אמיתית יותר,הכל זורם.
אצל שי,הדברים זרמו...מאז ומתמיד. הוא גם היה יכול להתאים את עצמו לקצב הזרימה של האחרים,אבל לא מתוך ויתור על עצמיותו,אלא בדרך מיוחדת שנתנה לאחר,לי,תחושה של להיות חלק מ... ושאנחנו,אני,כל-כך רוצים להמשיך ולהיות שם.
קשה להעביר את החוויה במלואה והיא כנראה גם לא ניתנת לידיעת האחר במלואה.אבל,הנה,רק מלחשוב על כל זאת,עבורו,יש תחושה של רוממות,של דרך מתווה לאנושיות וערכים מסוג אחר.לכל אותם דברים ותכונות שחסרים היום ושממש,אבל ממש,לא מובנים מאליהם.
ולצד כל אלה,משתחררת האנחה,על האבדה ועל חסרונך המתמיד.
יהי זכרך ברוך!                           
 
                                                             קרן נאמן                                                                       
                                                    יום הזיכרון תשס"ט,2009

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית