שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

עודד פוייר 2013

שי – אזכרה תשע"ג
שי חברי היקר, אחי ומורי.
תשע עשרה שנים של געגוע. תשע עשרה שנים של חוסר.
תשע עשרה שנים, זהו פרק זמן ארוך מאוד בו הרבה דברים קרו ומנגד - הרבה דברים שהיו יכולים לקרות.
כשהיינו בני 19 - ישבנו ביחד ברחבת המסדרים ושמענו את הכרוז קורא בשמנו לאותה יחידה. בני 19 היינו, כשמאחרינו שנים של שירי קומזיץ ופריטות על גיטרה.
כשהיינו בני 19 סגרנו מעגל חיים אחד  של ג'ינס וכפכפים, של טיולים, גיטרה וצחוקים והתחלנו עולם חדש של מדים ומשימות, של פיקוד, לחימה ואחריות.
כשאתה היית בן 19 - היו כבר איתך ומסביבך עשרות ומאות של אנשים שידעו את שמך, הכירו את סגולותיך ורצו בקרבתך. ובזמן שאחרים מנסים לקרוא לעצמם בשם, אתה כבר היית לשם דבר.
ובתשע עשרה השנים שחלפו מאז אותו יום מר ונמהר – גם קרו המון דברים, אך הם קרו אחרת – הם קרו בלעדיך.
גדלנו, למדנו, התאהבנו, התחתנו, ילדנו, התבגרנו, יצרנו והתפתחנו וכל הזמן המחשבה – מה אתה היית יכול להיות, ומה יכולנו לעשות איתך.
כל-כך הרבה פעמים היה בי ויש בי הצורך להתקשר אליך ולספר רק לך משהו. סיפור שאתה תבין. בדיחה שממנה תצחק.
כמה פעמים דימיינתי וחלמתי אותנו יושבים ביחד, כל אחד עם אשתו וילדיו , יושבים, מנגנים, שרים ונהנים מיופיו של הרגע.
זכיתי להכירך ולהיות חברך 10 שנים. מגיל 12 ועד לנפילתך.
איזה כיף זה היה. איזה כבוד זה היה. כמה גאווה, כמה תקווה ואיזו נחמה יש בידיעה שלצידך עומד כזה חבר, עם כזה שיעור קומה.
מגוןן החוויות שעברנו יחד הוא כ"כ מגוון ונפלא – דרך ישיבה משותפת למציאת אקורדים לאיזה שיר חדש ועד לחיזוק הדדי ברגעים קשים ובהתמודדויות פיזיות ונפשיות.
חוויות נעורים ובחרות ושיחות עמוקות.
זכיתי לראותך ולהתפעל ממך בכל כך הרבה מקרים שאני זוכר כאת יום האתמול:
לראות אותך מנהיג את כולנו בטירונות בשיחות על מיטות הברזל. לראות אותך משכים את כל המחלקה בבבקרים הקפואים בירוחם תו"כ שאתה לבד מגלגל את יריעות האוהל ומכין אותנו למסדר.
אני זוכר את הפגישות שלנו במסעות ובמחנות בנ"ע, את הצלילים והצחוקים.
אני מרגיש אותך דוחף אותי במעלה ההר וגם נזכר בחיוך איך בתורנות מטבח בחמאם, אתה נרדם למולי תו"כ שאתה מקרצף את הכלים.
אני עדין חש את השמחה כשאני נישא על כתפיך במסיבת בר-המצווה שלי, ואני נרעד בזכרי איך נפלנו זה בזרועות זה כששמענו על נפילתו של סמואל.
אני לא שוכח איך בפגישתנו האחרונה, במסגרת חתונת אחד מחברינו, הצעת לי שנקים גם אנחנו להקה שתנגן בשמחות. בסדר אמרתי, אך מה התפקידים? אתה תנגן בגיטרה, אמרת. אני? ומה אתה? שאלתי, הרי נגינתו של שי הייתה טובה ממני בהרבה... "אני בזמן האחרון מתחבר יותר לתופים. אני אהיה המתופף" (במאמר מוסגר ומטפורי, זה הרי כ"כ מתבקש ששי יהיה זה שיכתיב את הקצב הנכון לדברים). ואז הוספת – "והזמר יהיה אורן אחי – הוא שר מדהים... " 'בסדר', אמרתי כשאני יודע שביום ראשון נחזור שנינו כל אחד לבסיסו ופיקודיו וכנראה שהלהקה עוד תחכה... והיא עדין מחכה, כמו חלומות רבים שלא הספקת להגשים ושלא נגשים כבר ביחד.
שי אהובי, גם בחייך וגם במותך, נגעת והשפעת על כ"כ הרבה אנשים.
כפי ששינית את חיי שלי – כך שינית מסלולי חיים של רבים והותרת דרך וזיכרון.
היכולת שלך להתחבר לכל אחד בצורה הישירה והאמיתית ביותר. דרך האמת, האצילות והצניעות כבשה אותי ורבים אחרים בחייך ובאופן שלא ייאמן – גם אחרי לכתך.
עדין אני מגלה אנשים שאני מכיר ביום-יום והנה, גם הם הכירוך, אהבוך וכואבים את חסרונך.
במשך השנים, מצאתי את עצמי מספר עליך רבות בארץ ובעולם, לאנשים שונים, בגילאים שונים ומתרבויות שונות ואצל כולם התגבשה לבסוף אותה תחושה – זכינו ללמוד ולהכיר אדם גדול עם מורשת שנוגעת בכולם. רק ביום הזכרון האחרון במפגש עם הכיתה של בני, התפתחה שיחה ערה ומרגשת אודותיך – חייך המקסימים וגבורתך ולכתך.
לפני כשלושה חודשים עם לידת ביתי הקטנה, היה חשוב לי מאוד שמשהו ממך יהיה בה ולמולי תמיד, ולכן קראנו לה - שיר. שתי האותיות הראשונות (שי"ן ויו"ד) הן אותיות שמך ומשמעות השם מזכירה לי את נגינתך ושירתך , ובאופן הכולל יותר - את שיר חייך ההרמוני, המרגש והמושלם.
פרשת השבוע – פרשת עקב. כותב רש"י המפורסם על הפסוק הראשון "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" – הכוונה למצוות הרגילות שאדם "דש בעקביו" – מכיוון שאין בהם מאמץ מיוחד, עושים אותן כלאחר יד. פירוש זה תמיד מחזיר אותי לשי, ולדברים שתמיד חשבתי וגם נאמרו ע"י אחרים: שי בחייו, הגיע לדרגות כ"כ גבוהות בהתנהגותו, בדרך הארץ, באהבת הרע ובגמילות החסד  - רמות שאדם רגיל עמל להגיע אליהם חיים שלמים ואילו עבורו, הוא דש אותם בעקביו, שכן אילו היו הליכותיו הטבעיות. פשוט – כך צריך לעשות ולנהוג.
קורה לי רבות, ובמיוחד בתקופה האחרונה שאני מביט סביב ומחפש – איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, כמו שי שלנו. מישהו כמוהו, כ"כ חסר בנוף המנהיגותי שלנו. אנחנו חסרים את המצפן ששי היה עבורינו. את האמת, את העצמה הפנימית, את היושר ואת הצניעות.
וברגעים אלו, כמו רגעים רבים אחרים, החוסר הנורא כ"כ בולט ומציף בגעגועים ובעצב למה שכבר לא יחזור, ולעולם טוב יותר במחיצתך - שכולנו הפסדנו.
שי, הכאב והגעגוע אינם פוחתים ואינם מרפים. ואנחנו נאחזים בקיים ומחפשים בו נחמה.
כל מפגש עם משפחתך, עם הוריך האצילים והמופלאים, עם אחיך הנהדרים ומשפחותיהם היפות, מזכיר לנו  מאין באת ולאור מי התעצבה אישיותך. ואנו הקטנים - מתחזקים ומקבלים כוחות מהם.
 שי, אנו ננסה להתחזק מהידיעה כי זכינו להכירך – אדם נדיר,
שבתוכינו צרובות חוויות נפלאות שלעולם לא ייעלמו, ושלימדת אותנו פרק יסודי ועמוק בהלכות המידות ודרך ארץ
ונעשה הכל כדי לשאוף אליך,
ללכת לאורך ולקיים את צוואתך הבלתי כתובה.
אתה מגש הכסף!
בחייך ציוות לנו את החיים!
 
 
 
 
עודד פויר, תשע"ג 2013

 
 
 

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית