הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
עודד פוייר- חבר
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

עודד פוייר- חבר

שי,  יש סוג  של  אנשים  שכל  משפט  כל  הספד  שתאמר  עליהם  יהיה  איזשהו  ניסיון  לגעת  באמת תוך  הליכת  סחור  סחור.
אי  אפשר  להסביר  מה  היית  בשביל  כולנו.  אבל  מתוך  חובה  עצמית  של  כל  אחד  מאתנו,  ננסה ולו  בפעם  האחרונה  לומר  לך  מה  אנו  מרגישים.
 
שי,  חברי,  אחי  ומורי.  שייך  היית  לאותם  יחידי  סגולה  אשר  לא  תמצא  ולו  רבב  אחד בהתנהגותם,  לאורך  כל  מסע  חייך  זרעת  זרעים  של  אהבה,  חברות,  עזרה,  התנדבות ואחריות, כל  אותן  סיסמאות  שאותן  חיית  בחיי  היומיום  שלך.
 
חיפשת  תמיד  היכן  לעזור,  במי  לתמוך,  את  מי  לדחוף  קדימה  כשרגליו  כושלות,  את  מי  לאהוב ואת  מי  לחבק,  ובעצם,  חיבקת  את  כולנו.  חיבקת  בידיך  הגדולות,  ידי  הלוחם,  המגיסט המסתער, ידיך האוחזות באלונקה ידי הקצין  המפקד  המסמנות אחרי!
וידי  עלם  חמודות  הפורטות  על  הגיטרה,  ידי  שי,  העדין,  השקט,  האוהב  והמלטף.
 
מדהים,  איך  אתה  שבסך  הכל  היית  בגילנו,  אחד  מאתנו  תפסת  אחריות,  שליטה  ואולי  אבהות על  כולנו.  איך  בטירונות  על  מיטות  הברזל,  אספת  אותנו  על  מנת  שנדבר  על  בעיות  שעלו.
ובריצות  הלילה  הארוכות,  עזבת  את  מקומך  הטבעי  בראש  ועברת  אחורה,  כדי  לדחוף  את האחרונים,  אלה שקשה להם,  שהיו  צריכים  אותך.
היית  ראשון  לכל  משימה,  אם   ז ה  תורנות  מטבח  ואם  ז ה  יציאה  למארב .
ובתור  חייל  מן  השורה  כבר  פיקדת  על  מוצב  שלם  בגבול  הצפון.  היית  מנהיג,  מנהיג  טבעי  בלי מרפקים  ובלי  צעקות,  אנשים  פשוט  ציפו  למוצא  פיך.
                                                            
אתה  בטח  זוכר  איך  בטקס  סוף  המסלול  שבו  נקבעת  כחייל  המצטיין,  בפעם  השלישית, פלוגה  שלמה  עמדה  מאחורה  וזמזמה  בשקט,  אך  בצעקה  פנימית  "וולשטין  השקל".  אולי זו  אמירה  סתמית  של  חבר'ה  בצבא  אבל  מאחוריה  עמדו  ההערכה  וההערצה  למס'  1  לאורך כל  הדרך.
היית  המורה  הגדול  של  כולנו  לאהבת  האדם,  לחברות  ולערכיות.
 
עוד  בתור  ילד  בחטיבת הביניים,  אנו  זוכרים  אותך  מקבץ  מעגלים  סביב  לנגינת  הגיטרה  שלך. נדיר  לראות  אדם  עם  כזה  כוח  משיכה  המקבץ  סביבו  בהערצה  חברים,  משפחה,  חברים  לנשק, מפקדים  ובשנה  האחרונה    אף  פיקודים.
 
שי,  כשכזאת  עוצמה  הולכת,  קשה  מאד  לסתום  את  החור. כולנו  צריכים  לעלות  בכמה  דרגות על  -מנת  להיות  ראויים  לנסות  ולמלא  את  החלל  שהשארת.  אם  היית  כאן,  אני  בטוח  שהיית אומר  "עזבו  -  יש  משימה,  אני  אבצע".  אך  הפעם,  בצעד  אחרון  ולא  אופייני  ,השארת  לאחרים את המשימה.  ואנחנו    מבטיחים,  כל  מי  שכאן,  להמשיך  וללמוד  מהדרך  שהתווית  ולחיות  כפי שהיית  רוצה  לראות  אותנו  חיים-בשמחה  בחברות  באכפתיות,  בתחושת  שליחות,  בערכיות, בניקיון  כפיים,  באמת  ובאהבה.
אבל  תבטיח  גם  אתה  -  תבטיח  שלא  תסיר  את  ידך המחבקת  כתפינו,  שתמשיך  לרחף  מעל  כל מעשה טוב,  מעל  כל  עזרה  הדדית,  בתוך  כל  חיוך  של  אהדה  וטוב  לב.
שי!!  לפני  שנה  ושלושה  חדשים  היינו  ביחד,  בהלוויה  של  סמואל  ז"ל.  משם  נסענו  אלי להתקלח,  התלבשנו  בבגדי  חג  ונסענו  לחתונת  חבר.  אז  אמרת  לי:  "אין  מה  לעשות  חייבים,  זה לא  פחות  חשוב". כנראה  שמשחק  השחור  והלבן  של  המציאות  ממשיך  ומכאן  אנו  ממשיכים,  כמה  חברים לחתונה  אחרת.  אני  בטוח  אתה  עכשיו  אומר:  "רוצו  תשמחו  ותשמחו,  זה  לא  פחות  חשוב".  כך נעשה,  רק  בבקשה    שידך    שידעה  לדחוף  אותי בעליות  הקשות במסעות, תמשיך ותידחף אותי היום בריקודי שמחת החתונה.
 שי!  לא  ידענו  איך  לבוא  להיפרד  ממך  היום,  האם  בג'ינס  וטריקו  כמו  שאהבת  להיות  וכמו שהיית  באמת,  או  במדי  הצבא  בהם  סיימת  את  חייך.
החלטנו,  לבוא  עם  מדים,  המדים  שהתגאית  בהם  ושמילאו  את  חייך  בשלוש  השנים  האחרונות כחייל  וכקצין  ובשבועיים  האחרונים  גם  כסגן.  המדים  מסמלים  את  המסגרת  שבה תרמת כל כך  הרבה  לעם  ולארץ.  ואולי  המדים  והדרגות  הם  גם  הצידוק  שלנו  לעמוד  כאן  ולהצדיע לך  על  כל  מפעל  חייך.
 
ואנו  עומדים  ומצדיעים  לך.
 
מצדיעה  המשפחה  בדרכה  שלה,  מצדיעים  החברים  מילדות,  מהמדרשיה,  מעלי,  מצדיעים  חבריך למחלקה,  לפלוגה  ולגדוד,  מצדיעים  מפקדיך  ופיקודיך.
 
מצדיעה  לך  אומה  שלימה,  המומה  וכואבת  שאיבדה  בטרם  עת  את  הטוב  בבניה  בעת  שירותו אותה.
 
יהי  זכרך  ברוך!
 
כתב
עודד  פוייר
(למד  עם  שי  במכינה  ובעלי,  שירתו  יחד  מתחילת  המסלול  ועד  אחרי  קורס  קצינים).
                                        
 
                                      
               
 
בס"ד
 
דברים  שנאמרו  ביום  השלושים  לנפילתו  של  שי  ז"ל.
 
ברשותכם, אפתח בכמה  שורות  מתוך  "מגש  הכסף"  של  נתן  אלתרמן.
 
"...  דיים  השניים  ייגשו  ועמדו  לבלי  נוע
ואין  אות אם חיים  הם  או אם ירויים.
אז תשאל האומה  שטופת  דמע  וקסם
ואמרה:  מי  אתם?  והשניים,  שוקטים.
וענו  לה:  אנחנו  מגש  הכסף
שעליו  לך  נתנה  מדינת  היהודים.
כך  יאמרו,  ונפלו  לרגלה  עטופי  צל.
והשאר יסופר  בתולדות  ישראל."
 
שי,
גם  הוא  הפך  להיות  חלק  ממגש  הכסף  הנצחי  שעליו  מוגשת  לנו,  יום-יום,  הווייתנו  בארץ ובמדינה  זו.
אפשר  לומר,  ש"מגש  הכסף"  הוא  ההגדרה  הנכונה  ביותר  לשי?  מגש  של  כסף  טהור.
לא מגש  יהלומים  המרהיבים  ביופיים  החיצוני  וביקרם  הכספי.
לא היהלומים  הקשים  מכל  חומר  אחר  ואינם  גמישים  לכלום.
גם  לא  מגש  הזהב  הנוצץ,  המסנוור  ומנקר העיניים.
אלא,  מגש  של  כסף,  הצבוע  בצבעה  הטבעי  של  כל  מתכת,  גם  הפשוטה  ביותר.
אך  עשוי  מחומר  נקי  ומזוכך.  כסף  טהור  ומבריק  ביופיו,  היכול  לשמש  כמראה  למביטים  בו.
 
 
כך  אתה  שי,  בצבעך  הטבעי,  בפשטותך,  בזכותך,  שימשת  מראה  ענקית  לכל  היפה  והטוב שבעולמנו.  כשמביטים  במראה,  אין  פרט  האובד  מולה.
 
כך  גם  אתה.  באישיותך,  לא  הייתה  אמת  שלא  נקלטה,  היית  השתקפות  של  יופי  האדם, הפשוט,  המסור,  האמתי.  השתקפותו  של  הטבע.
 
השתקפותה  של  הפריחה.
השתקפותם  של  הנופים  היפים  של  ארצנו  שאותה  כל  כך  אהבת.
אכן,  כמגש  של  כסף  חלק  וטהור  נוצרת,
אך לא  רק  כלוח  נקי  גדלת  והתפתחת.
כי  אם,  בכל  שנה  של  חינוך  בבית,  של  הדרכה  בתנועת  נוער,  של  לימוד  בישיבה,  של  תרומה בצבא כחייל  וכמפקד.
 
הלכו  ונוספו  חריטות  ופיתוחי  חרש  יפיפיים  על  המגש  הזך.  ועל  מגש  הכסף  הטהור.  המבריק, הזך  והמעוטר  ביפים  שבפיתוחים  שהתגלמו  בכל  הווייתך.  הוגשה  ומוגשת  לנו  חירותנו  ושלומה של רוחנו  האישית  והלאומית.
 
דוגמא  אישית?  מושג,  הנלמד  והמנותח  בכל  בסיסי  ההדרכה  של  צה"ל.  מושג,  או  ערך  זה,  נותן בעצם,  את  הזכות  המוסרית  למפקדים,  לדרוש  מפקודיהם.  כאומרים:  "הבט  בי!  כך  צריכים להראות.  כך  לנהוג.  כך  צריך  להימדד  סף  הדרישות  העצמיות  של  חייל  מעצמו.  אני,  מפקדך, עושה  זאת  לפניך.  ראה  אותי!  למד  ממני  חקה  אותי.  ובקרב,  כמובן,  תסתער  אחרי!
ערכים  ודרכי  התנהגות,  ניתנים  ללימוד  ולשיפור.  כך   גם  הדוגמא  האישית.
שי,  בפרפקציוניזם  התמידי  שלו,  גם  את  הדוגמא  האישית  רצה  לשפר  אצל  עצמו  ובמיוחד  בתור מפקד.
ואכן  השקיע  בזה  מאמץ  ומחשבה  רבים.
 
אך  אנו,  שהכרנוהו  מלפנים,  עוד  בטרם  קיבל  את  התואר  הרשמי  והמחייב  של  "מפקד",  ידענו, שהדוגמא  האישית  היא  טבע  אצלו.  גם  בחייו  האזרחיים  והפרטיים,  מעולם  לא  דרש  מחבריו רמת    התנהגות  מסוימת  שלא  הגשים  בעצמו.  תמיד,  הדרישה  הראשונית  הייתה  מופנית  אל עצמו.
 
לא  כדבר  מעושה  או  מלאכותי,  אלא  כטבע  -  דבר  ראשון  אני    אהיה   בסדר.  אני  אהיה  בסדר, כולם  יהיו  בסדר:  כך  המשיך  גם  בצבא.  בתור  חייל  במסלול,  אפילו  בדברים  הקטנים  -  ברשימות השמירה  אותם  הכין,  בדחיפתו  קדימה  את  המחלקה,  אם  ע"י  שיחות  מוטיבציה,  ואם  ע"י דחיפה  פיזית  ממש,  בריצות  ובמסעות.
ובתור  מפקד,  יעידו  חייליו,  על  דוגמתו  האישית  שהייתה  ללא  רבב.
 
באורח  התנהגותו,  בדוגמתו  האישית:  הטבעית,  והמושקעת,  יצר  שי,  הגדרות  חדשות  למושג  - דוגמא אישית:  כאדם,  כבן,  כחבר,  כחייל  וכמפקד.
 
נוהגים  תמיד  לומר:  "במותו  ציווה  לנו  את  החיים":  הסבר  משפט  זה  אומר  -  מותו,  השאיר אותנו  חזקים  יותר,  ובטוחים  יותר.  ישנו  גם  ההסבר  החינוכי  האומר:  הביטו  על  דרך  מיתתו  - כחייל  וכמפקד,  המגן  על  מדינתו  ואף  מקריב  את  חייו  למענה.  הסתכלות  זו,  בעצם  מראה ומצווה  עלינו  כיצד  עלינו  להמשיך.
לענ"ד,  לגבי  שי,  נוסח המשפט צריך  להיות  מעט  שונה.
 
כשחושבים  על  שי  ועל  דרך  חייו,  לא  יהיה  נכון  במאת  האחוזים  לומר,  שדווקא  בדרך  מותו ציווה  לנו  את  החיים.
מותו,  היה  גילוי  של  אופיו  ושל  דרך  חייו.
אומנם,  הגילוי  וההופעה  הכי  בולטים,  חזקים,  מזעזעים  וכואבים,  שכן  הם  בלתי  הפיכים.
ברם,  אם נדבר  ונחשוב  על  ציווי  החיים  ששי  השאיר  אחריו,  לא  היה  זה  במותו,  אלא  דווקא בחייו.
 
ציווי  החיים,  עובר  דרך  כל  מסכת  חייו,  כילד,  כנער  וכבחור  -  
 
בנועם  בשלווה.                               בנתינה,  באהבה
בצנעה,  בענווה,                              בעשייה,  בחברות.
בתרומה,  במנהיגות                         בדרך  מגובשת ואחידה
בהשקעה, בלמידה                            בשמירה  על  החוק.
בחיוך.  בצחוק.                               כדמות  בולטת  בחברה
בנגינה,  בשירה                              כאח קרוב
כחבר  טוב,                                   בהיותו  בן  המכבד  את  הוריו.                                                                                  
                  
עוזר,  תומך,  ומסביר  פנים  לכל  קרוביו  ומכריו.
בכבוד  שקבל  ממפקדיו,  בהערצה  שרחשו  לו  חייליו.
באי  נטישתו  לרגע  את  משמרתו.
ובמותו,  בנפילתו.
 
ברשותכם,  ארצה  להקריא  שיר.  שיר,  ששי  מאד  אהב,  ותמיד  נהג  להשמיע  אותו  בתור  איחול וברכה  לעצמו  ולחבריו.
לכן,  גם  כאן  אקריא  אותו  בתור  איחול  לכולנו,  ובמיוחד  לכל  החבר'ה  הצעירים  שכאן  -  אודי, דני  וכל  החברים.
בחייו,  הצליח  שי  להגשים  כמעט  את  כל  השיר.
את מה  שלא,  הטיל  הוא  עלינו  להמשיך  ולהגשים.
לכן,  למרות  שקטונתי  מאד,  אקריא  ברשותכם  את  השיר  בשמו  של  שי.  כאיחול  לכולנו.
שתהיה  תמיד  שמח.
שלעולם  לא  תפסיק  לשיר.
שתמיד  תמשיך  לגדול
שתמיד תישאר צעיר
שתמיד תלך  קדימה  ושלא  תאבד  תקווה
שתדע  שלום  וטוב ושתמצא  את האהבה
שתשכיל לחיות  ביחד  ולהישאר  חופשי
ושתוכל  למצוא  תועלת  גם  במצבים  קשים.
שתמיד תישאר צנוע  ושתמיד  תהיה  בריא.
ושתצליח  שחייך  לא  יהיו  לריק.
שיהיה  לך  טוב,  שתספיק  לאהוב.  עוד  בגלגול  הזה
כי  זה  לגמרי  לא  קל,  להיות  פה  בכלל.  ועוד  -  בגלגול  הזה.
שתהיה אל  אחרים  כמו שאתה אל  עצמך
שתתברך במה  שיש ושתשמח בחלקך
שתמצא את  דרכך  בכל  דרך  שתלך
ושתדע  להישרד  מול  הגורל המתהפך
שיהיה  לך  טוב ושתספיק  לאהוב.
עוד  בגלגול  הזה.
 
שי,  הלכת  ונשארת
נשארת בליבותינו  במקומך  הטבעי
נשארת ראשון,  נשארת  בפסגה.  נשארת  סמל  הטוב.
 
אתה מגש  הכסף!
בחייך  צווית  לנו  את  החיים.
                                                                             עודד.
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית