הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
מיכל זיו 2010
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

מיכל זיו 2010

שי.
במהלך חיינו אנחנו עוברים דרך מקומות, מראות ובעיקר אנשים
שמבלי שנדע זאת באותו הרגע – הם הופכים אח"כ להיות משמעותיים עבורינו.
אתה שי היום חלק מהתווים במנגינת חיי.
בהיכרות הקצרה שהייתה לנו ידעתי לאמר, עוד בחייך,
עד כמה המפגש בינינו היה לי משמעותי.
ועם השנים שחלפו למדתי שמה שנכון לי נכון גם לכל כך הרבה אנשים שפגשת בדרך.
איזו אישיות מיוחדת היית –
מושלם מדי כדי שמי שלא הכיר יאמין,
וברור כל כך לכל אלו שהכירו – שאין צורך להרחיב. 
 
זוכר שסיפרת לי איך ביחד עם הראל באחת מתורנויות המטבח בעלי
פיענחתם את שירו של שלום חנוך –
 
אומרים שבלי חושך אין אור
אומרים שבלי רע אין טוב
 
כמה קשה היה לך לגלות, כמו שממשיך הפזמון, שגם בלי שנאה אין אהבה
וכמו שאפשר לאהוב מישהו כל כך הרבה כנראה שאפשר גם לשנוא.
כמה שנאת את השנאה וכמה אהבת לאהוב.
איזה לב רחב היה לך, היה בו מקום לכל כך הרבה אהבה.


תפיסה זו באה לידי ביטוי בפרקי אבות, שם אומר הילל הזקן:
אם אין אני לי – מי לי?
וכשאני לעצמי – מה אני?
רבי נחמן מברסלב אומר בפירושו למשנה זו 'על ידי המחלוקת שביניהם, נעשה ביניהם בחינת החלל הפנוי... ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם'.
רוצה לאמר שעלינו להשכיל לקבל את קיומם של הניגודים ולא לנסות לבטל אותם. שבתוך החלל שנוצר בין ניגודים – דברים מופלאים מתרחשים. שכמו שבלי חושך אין אור כך אדם לא יכול לחיות בבדידות ואנוכיות, אך גם לבטל את עצמו לגמרי למען האחר זה בלתי אפשרי. צריך למצוא את דרך הביניים המשלבת את "אם אין אני לי מי לי" יחד עם "וכשאני לעצמי מה אני".
כבר בהיותך נער השכלת לשלב בין יכולתך להנהיג להוביל ללכת בראש החץ ולסמוך על עצמך וכישוריך, אך לא פחות חשוב השכלת לשתף אחרים, להיות ביחד. להיות חלק מכולם. לתת ולקבל לעזור ולהעזר כי מה אני לעצמי ללא האחר?
הייתה לך יכולת מופלאה לקבל את השונה, המנוגד, האחר.
למרות חייך הקצרים, הצלחת לצייר תמונה שלמה, צבעונית וייחודית.
תמונה שמזכירה לכולנו שאם לא עכשיו, אימתי???
 
ואנחנו כאן, משפחה, חברים, חיילים – כולנו כבר עברנו מזמן את השחרור ואת גיל 22
ומאז עבר המון זמן,
התמונות מתחילות להצהיב,
הזכרונות הם כבר זכרונות מתקופת בגרות רחוקה,
השירים ההם שאז כל כך אהבנו מושמעים מדי פעם ברדיו כאילו שולחים לי ממך דרישת שלום
ואני מזמזמת לעצמי: "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר",
מספרת לילדיי על שי, החבר שהיה לי, שנהרג בלבנון –
כן שי, בלי שאתה יודע זכרונך ודמותך הפכו עם השנים להיות חלק מחייהם של עוד הרבה אנשים ובעיקר ילדים...
 
מדמיינת את הנסיעה הלילית שלנו מהצפון הביתה כדי לקחת מפתח ספר לאוטו – כי המפתח נפל לנחל
מסביר לי על הכוכבים בשמים, נוסע בטרמפים, אני עוד מהססת ואתה כבר שקוע בשיחה אישית עמוקה עם הנהג ורוכש עוד כמה חברים בדרך
מכיר את ארץ ישראל, מסלוליה ונחליה כמו את כף ידך וכל כך אוהב אותה.
 
כשהכרתי אותך שי, היית נראה לי גבוה, גדול, חזק
ידך הגדולה, השרירית והבטוחה , נראה היה ששום דבר ואף אחד לא יכול לה.
ואיך לדמיין אותך היום? בן 22, עם מדים ונשק וכומתה אדומה, כמו אז?
או אולי בן 30 חובק תינוק?
או מתקרב ל 40 – מלמד את בנך לקרוא לבר מצווה?
איזה אבא למופת יכול היית להיות...
ולילדים שלא יהיו לך היה כל כך הרבה מה ללמוד ממך.
בטח כבר היית מגליש את בנך בסנפלינג
או דוחף אותו שיהיה גבר ויקפוץ ליהודיה.
בטח היית פורט לביתך על מיתרי הגיטרה – זו ילדותי השניה איתך
ואתה,
נקטפת עוד לפני תום ילדותך הראשונה
 
ובינתיים, חולפות השנים,
וגם אנחנו בגרנו מעט, חובקים את ילדינו שלנו
ומותך אינו עוד רק מוות של חבר טוב ויקר,
הוא מפגיש כל אחד מאיתנו עם הפחד הנורא מכל -
מוות של בן להוריו.
מנסה ואיני יכולה להכיל מחשבה זו.
מדמיינת את זיוה מכסה אותך בשמיכה כשקר, שמה פלסתר כי נפלת בגינה הציבורית,
את אברהם מגונן ושומר, מלווה ומדריך
מדמיינת אותך ילד קטן רץ על חול הים בכפות רגליך הקטנות
מטפס, משחק בחיילים ורובים, מאמין שהכל אפשרי
ועם הביטחון הזה, תחושת הכוח והאמונה שרכשת הלכת קדימה אל כל משימה
הובלת במנהיגות מדהימה ובלי פחד
מתוך אמונה בצדקת הדרך
ערכים שספגת בבית והקרנת לכל עבר.
 
משפחת וולשטיין יקרה,
אתם דוגמא עבורי לעוצמה, לגבורה, לצניעות וענווה.
ורוצה לאמר לכם תודה,
על שלאורך השנים ביתכם וליבכם פתוח לחבק ולחזק את כולנו
באמונה, בפשטות ובנתינה.
אני, ובוודאי מצטרפים עוד רבים, מתחזקת ושואבת כוח אחרי כל מפגש איתכם.
הכרתי את שי מעט. מעט מדי, אבל הרבה
כי כמוכם הוא היה אדם כל כך פתוח, שמהר מאוד איפשר לקרובים לו להכנס פנימה,
לדבר אמיתות בגובה העיניים, בכנות , ישירות וצניעות.
ובמעט הזמן שזכיתי להיות במחיצתו  - הכרתי עולם ומלואו.
 
וכשהשמש נמחקת בשמיים
אומר לכם
שאני יודעת ששי זכה לאהוב.
 
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית