שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

יוסי יפה חבר

בס"ד מוצש"ק תצווה תשנ"ה

לאברהם וזיוה שלום,


לא יצא לי לדבר איתכם מעולם על שי כי תמיד היו
באזור יותר מדי אנשים ורעש בשביל שיחה אינטימית שכזו.
אבל אולי במכתב אצליח יותר.
אני רוצה לספר לכם שאצלי שי קיים והוא ימשיך
להיות קיים כל עוד אנגן בגיטרה שלי ואני רוצה לספר לכם סיפור:

הזמן הוא שלהי טבת תשנ"ה (ינואר 95). הגעתי עם חברי תוך כדי סיור למאחז של צה"ל
בקבטיה בשעה של בין היום למחר, והנה מפינה של המחנה מתחת לפנס צה"לי כתום אני
שומע צלילים רועדים ומרטיטים של ...גיטרה.
ישב שם חייל צעיר, לוחם באחת הסיירות, רועד כמוני מן הקור ומנגן. התיישבתי לידו וניגנתי
גם אני.
ניגנתי את "שובי לפרדס" ועוד כמה שירים של סיימון וגרפונקל.
החייל האחר הביט בי מרוכז ואז פתאום הוא היה שם - שי עם החיוך שלו.
הפסקתי את הנגינה ושוב ישב שם החייל.

סיפרתי לו על קומזיצים של שלוש גיטרות (שי, אלי, ואנוכי) בחוף אולגה, סיפרתי לו על
מחנות קיץ עם ניחוחות אורן ו... גיטרות, וסיפרתי לו על סתם מוצאי שבת תנועה, מתחת
לפנס רחוב בודד ע ם . . . ג י ט ר ות ותמיד בגיטרה האחרת, המובילה, ה יה ש י .

אבל פעם אחת ששי ניגן על תזמורת אחרת רועמת-צורמת בלהט הקרב ובאש מרגמות, מוארת
בכאב סאגרים רושפים, הוא ניגן כנראה בלהט שמימי והמיתר פקע.
מאז אני ממשיך לנגן עם שי אבל רק עם חמישה מיתרים.

וזה קשה וזה מצליח רק אם פורטים על כל המיתרים בבת-אחת ואז הרעש מחריש את
הכאב. כי כשפורטים אחד אחד מרגישים...
מרגישים שחסר מיתר.
לא כל הסיפור נאמר בפה אבל תאמינו לי שמיתרי הלב ספרו ורשמו על מיתר שפקע וחבר
שעלה במרכבת אש למרומים".


יוסי יפה
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית