שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

יאיר היזמי

תוכן ההודעה: משפחת וולשטיין יקרה
שמי יאיר, ולצערי, טרם יצא לי להכירכם. כמידי שנה אני נזכר בימים אלו בשי, וחשתי צורך לספר לכם על הזווית שלי.

גדלתי בחברון. שי הגיע לשם בתקופה רוויית מתח, ואני הייתי ילד בכיתה ח'. אם אני זוכר נכון, שי היה אז סמל מחלקה.

היינו ילדים שובבים למדי, והחיכוך עם שכננו הערבים היה לחם חוקנו. היינו רגילים להתעמת, גם אם בקריצה ובאהבה, עם החיילים שמצאו את עצמם בתווך שבין הניצים.

שי בלט מהרגע הראשון בסגנון שונה מכל מה שהכרנן. כיום, כאדם מבוגר יותר, אני יודע שבעצם שי היה השילוב האידיאלי לדמות של מחנך ומפקד. סגנונו היה ישיר ובלתי מתחנף. היה מעמיד אותנו 'על המקום' ללא כחל וסרק. זאת, תוך שהאהבה שבלבו כמו מובנת מאליה, ולא דורשת גינונים חיצוניים.
 
כמובן, שבשאר הזמן, היינו מצטרפים אליו לשמירה ולסיורים, ואני לכשעצמי זוכר שממש התאהבתי בו ממבט ראשון. אני זוכר שיחות ארוכות, מענגות וכיפיות, וניצול של שי את נוכחתו באזור טעון היסטורית, ללמוד את המורשת המקומית במקביל לתפקידו העמוס והרגיש. אם אני זוכר נכון, שי שב לבקר גם לאחר סיום הקו, ושמחנו מאד לשוב ולהפגש.

למרות אלפי החיילים ששרתו על ידינו באותם שנים, אני זוכר בברור את דמותו המיוחדת, את ההערצה של חייליו אליו, וגם זוכר את הקושי להפרד ממנו כשסיימו את הקו בחברון. ממש נזכר עכשיו את שי וחייליו מעמיסים ציוד ליד הבנק בקרית ארבע ואת הפרידה ממנו.
 
בבוקרו של יום חופש גדול העיר אותי חבר מהשכונה ואמר לי ששי נהרג. אני לא שוכח את עצמת הכאב.
 
שי היה מרשים ויוצא דופן. היה מיוחד להיות לידו, וזכיתי לשעות רבות איתו. בטוח שאתם אנשים מיוחדים, אישיותו של שי היתה עדות לכך. כאח שכול בעצמי, אני יודע שאין מזור לכאב. אך מקווה שלו רק קורטוב של נחמה תהיה הידיעה שכמוני, יש רבים ששי נוכח בליבם, והשפעתו עוד ממשיכה ופועלת.
 
תפריט דף הבית