שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

הרב אלי סדן-בני דוד

                                
בס"ד
מאז  קמה  ישיבת בני  דוד  בעלי,  מדי  פעם  אני  נתקל  בתלמידים,  שבדברי  אתם  אני  חש  מבוכה.לפתע    איני  יודע  מי  הרב  ומי  התלמיד.  יש  תכונות  שאני  עמל  שנים  בשביל  לרכוש  אותם,  ויש אנשים  מסוימים  שאצלם  הדברים  פשוט  טבעיים,  פשוט  חלק  מאישיותם  הטבעית.
 
שי  הגיע  לעלי  אדם  שלם.  לא  הגיע  מתוך  חסרון,  אלא  מתוך  שאיפה  להמשיך  להתפתח,  לפתח תכונות  של  מידות  טובות  ויראת  שמיים,  שאצלו  כבר   ה י ו  קיימות  מטבעו.
אני  זוכר  כשפגשתי  את  שי  בסוף  המסלול,  לאחר  סיימו  כחניך  מצטיין,  טפחתי  על  שכמו ואמרתי  לו  "כל  הכבוד"  והוא  ענה  לי  "הרב  אני  מתפלא  עליך,  אתה  מתפעל  מדברים  כאלה?!הרי  לא  זה  העיקר".
הרגשתי  שנאלמו  לי  המילים,  קבלתי  שיעור  מדהים.  בכל  זאת  הרי  סיים  מסלול  קשה בהצטיינות,  רבו  טופח  לו  על  שכמו,  מותר  להגיד  איזו  מילה  טובה.  אך  לא,  הוא  הבין  זאת אחרת.  חשוב  איך  עושים  את  הדברים  ולא  כל  הכתרים  שמסביב.
הענווה,  השקט  הנפשי  והיושר  היו  טבע  החיים  אצל  שי.  ואנו  למדנו  את  הדברים  האלה  לא מספר,  אלא  מתורת  חיים,  משי.
לפני  גיוסו  לא  ידענו  עד  כמה  יצליח  בצבא.  הוא לא  היה  מ"המורעלים"  היה  שקט,  עדין,  אך בצבא  התגלתה  אישיותו.  "עדינו  העצני"  כשהיה  עוסק  בתורה  היה  מעדן  עצמו  כתולעת,וכשהיה  יוצא  למלחמה,  היה מקשה עצמו  כעץ.
הייתה  איזו  תקופה  ששי  לא  הגיע  לישיבה  פרק  זמן  די  ארוך.  התחלתי  לדאוג.  פגשתי  אותו ואמרתי  לו  "שי  מה  קורה?"  ענה  לי  "הרב  אין  לך  מה  לדאוג,  הכל  בסדר".  אין  שום  סתירה,הצבא אינו  שוחק,  ניתן  להתעסק  חודשים  בענייני  חומר,  אך  עולם  הרוח  נשאר  בטהרתו.
                                          
אך  לאחר  2000  שנה  של  כמעט  ניוון  עולם  המעשה,  קשה  להתמודד  עם  התופעה  הזאת.האומה  מחפשת  "כלים"  מחפשת  נשמות  שמסוגלות  להכיל  את  השלמות הזו,  של  גבורת  חיים הנמשכת  מגבורת  הקודש.
אני  מהרהר  לעצמי,  ראה  הקב"ה  שצדיקים  מועטים,  עמד  ושתלם  בכל  דור  ודור.  ככל שהזמן  עובר,  הולכות  ומופיעות  נשמות  כאלו  שאצלן  השלמות  הזו  היא  טבעית,  היא  מולדת.
 
כשהרב  כותב  רעיונות  אלו  לפני  80  שנה,  היו  הדברים בגדר  תופעות  בודדות.  אך  כיום,  צצות אישויות  רבות  שחיות  מתוך  הכרה,  את  מה  שמסביבן  חיים  רבים  ללא  הכרה.  התהליך  מתקדם,והחיבור  של  הקודש  והחול  חייב  להתקדם.  מדי  פעם  אנו  נתקלים  באנשים  שמראים  לנו  את הדרך  שמפלסים  אותה.
כזה  היה  שי.  שי  הוכיח  שאחדות  הקודש  והחול,  זו  אינה  איזו  מליצה  של  הרב  קוק.  זה  לא איזה  חזון  רחוק  להלכתא  דמשיחא.  אלא  זה  טבע  החיים  הישראלי,  שאנו  כל  כך  חפצים  שישוב אלינו.
 
כשעמדנו  כולנו  מסביב  לקבר  הטרי,  התפרץ  אחד  החברים  וזעק  "אבל  למה  דווקא  שי?".אומנם  אין  מנחמים  את  האדם  כשמתו  מוטל  לפניו,  אך  בכל  זאת  אמרתי  לו,  למרות  שיתכן ואין  זו  כל  האמת,  "אין  אנו  עוסקים  בפנקסנות  של  הקב"ה,  אך  מה  שברור  שאין  זה  חשבון פרטי".  אנשים  שמתעלים  למסור  את  נפשם  בגבורה,  לעיתים  זה  בגדר  שכר  מצווה,  ובודאי  שאין זה  בבחינת  עונש.
 
אך  אולי  ניתן  לומר  שכשיש  חולשה  ורפיון  בעם,  יורד  הקב"ה  לערוגות  הבושם  וקוטף  שושן צחור,  מגביהו  מעל  כולם  כאומר  "אתם  רואים,  כך  צריך  להיות".  הזעזוע  הפנימי  והנפשי  של כולנו,  של  כל  בית  ישראל,  הוא  הניסיון  להבליט  לנו  את  הדרך.
 
 
שי  היה  ציין  דרך,  התפרצות  של  מדרגה  נפשית  שכיום  היא  עדיין  נדירה,  אך  לעתיד  לבוא  היא תהיה  שכיחה.
 
עוד  לא  השתחררנו  מתחלואי  הגלות,  מהפצעים  שמעיבים  על  נפשנו  שתאיר  את  אורה  האמיתי,את  נפשנו  המחברת  עדינות  נפש  ומידות,  עם  עולם  המעשה,  בצבא  בהתיישבות בעבודה  ובכלכלה.  אנו  כעת  בתהליך  של  שיקום,  אנו  שבים  לארצנו  ושבים  לעצמיותנו,  נשמות חוזרות  לתחייה,  ונשמות  גדולות,  כשי,  מראות  לנו  את  הנורמה,  כך  חי  אדם ישראל.  וכולנו עומדים  ומתפללים,  הלוואי  ונזכה  להבין  את  הדוגמא  ולהמשיך  לחיות  את  שי  ולהשריש  את טבעיות  החיים  הזו,  בנו  ובדורות  הבאים.
 
צדיקים  הולכים  מחיל  אל  חיל,  מה  כאן  עומדים  ומשמשים,  אף שם עומדים  ומשמשים.  שי  היה תמרור  עבור  כולנו,  שמורה  לנו  להעמיק  ולחצוב  מעומק  נשמתנו  את  טבע  החיים  הישראליים ולחיות  אותו  בפועל,  בטבעיות  ובפשטות  בלי  מליצות,  כמו  ששי  חי  אותם  וכמו  ששי  עדיין  חי אותם  בלבבנו  במחשבותינו  ובעומק  חיינו  וקורא  לנו  "עם  ישראל  קום  וחייה,  עם  ישראל  קום וגדל".
 
                                                                                                 
 
 
                                    הרב אלי  סדן  -  "בני  דוד",  עלי.
 

 
                                         

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית