הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
הראל ארנון-חבר
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

הראל ארנון-חבר

  
 בס"ד
 
הספד לשי וולשטין הי"ד, שנפל בקרב בלבנון.
 
שי  אחי!
 
אומר  המדרש  בשיר  השירים,  שהקב"ה  יורד  לערוגות  הבושם  וקוטף  את  השושנים  את הצדיקים  שבישראל.  רק  לפני  חודשים  מספר  נפרדנו  מחבר  משותף,  מיואב  -  ועתה  נקטפת אתה.  אי  אפשר  להתעלם  מכך,  והפעם  אני  נשבע,  זו  אינה  קלישאה  ארורה,  אבל  כשהמדרש מדבר  על  צדיקים  זה  פתאום  נראה  ברור  כל  כך.
אין  אף  אחד,  שי,  שיכול  להעיד  בך  איזו  תכונה  רעה,  ולו  אחת  ויחידה.  אם  יש  מישהו  שניכר בו  שהשכינה  שורה  עליו  זה  אתה.  לא  לחינם  היית  יפה  תואר.
למדנו  יחד  ב"עלי"    שיופי  מעיד  על  הרמוניה  בבריאה.  אצלך  היופי  החיצוני  פשוט  התבקש מאישיותך  המיוחדת.  קשה  לברור  את  המילים  שהרי  נתברכת  בכל  המעלות.
 
טוב  לבך  המפורסם.  התגלמות  הטוב  הייתה  בלבך.  הדבר  הרע  היחיד  שאפשר  לומר  עלייך  הוא שלפעמים  היית  טוב  מדי.  מי  יודע  אולי  גם  הפעם  ויתרת  על  תורך  בסבב  היציאות  הביתה,
כדי  שחייל  צעיר  יותר  ממך  יוכל  לצאת,  כמו  שקרה  כבר  בעבר.
 
מתנדב!  האם  מישהו  התנדב  יותר  ממך?!  זה  התחיל  במדרשיה כשתמיד  היית  במרכז  העניינים, תמיד  מארגן,  תמיד  מקריב.  כשכולם  דואגים  לעצמם  ונעלמים,  אתה  זה  שהופעת  עם  החיוך
ומרץ  העשייה,  ב"עלי"  כשחיפשו  תמיד  הגיעו  אליך.
 
הפסקות  צהריים  לא  היו  לך,  שהרי  "צריך  לעזור  לתורנים  במטבח".  אני  זוכר  שפעם  כעסתי עליך,  זה  היה  בטירונות.  היית  אחראי  שמירות,  ובתור  שכזה,  היית  שומר  תמיד  יותר  מכולם כדי  שלא  יגידו  חס  וחלילה,  שבגלל  שאתה  קובע  את  התורנות,  אתה  דואג  לעצמך.  כזה  היית, אידיאליסט  אמיתי.  איך  אמרת  לי  ב"עלי":  "אותי  חינכו  ששלוש  שנים  בצבא  כמו  כולם  זה לא  מספיק,  אני  אעשה  לפחות  שנה  יותר".
 
חבר  נאמן!    כמה  פעמים  התקשרת אלי  בשבועות  האחרונים  עד  שתפסת  אותי  סוף  סוף,  ביום שישי  האחרון.  היינו  מאושרים.  תפקיד  הס'  של  יוסי  הובטח  לך.  אני  שמחתי  שבתור ס'  תצא  יותר  הביתה  ונוכל  להתראות  יותר.  מסתבר  שלא  נתראה  עוד  לעולם.
 
כל  חיי  השתוקקתי  לחבר  כמוך  וכשחלקנו  חדר  ב"עלי",  מיטה  ליד  מיטה,  ידעתי  שמצאתי את  חבר  חיי.  לעיתים  הייתי  מתעורר  ומוצא  את  רגלי  מגרדות  את  ראשך.  החברות  שלנו, סימלה  בעיני,  ואני  יודע  שגם  בעיניך,  את  מהות  המושג  רעות.
מאיוב  למדנו  לבחור  בין  חברותא  למיתותא.  אך    מה  לעשות  אלוהי,  כשבוחרים  ברישא  מקבלים גם  את  הסיפא.  אין  רגש  שלא  חלקנו  ואין  מחשבה  שלא  שיתפנו  בה  זה  את  זה. ואיך  היינו  מנתחים  כל  דבר  לפרטי  פרטים,  ומתכננים  תכניות  של  מגורים  ביחד  וטיולים משותפים.  היית  בשר  מבשרי  ועצם  מעצמי.
 
שי  אחי,  אחי  ורעי,  איך  זה  עזבתנו  לבד.  מי  היה  מאמין  שהיום  הזה  שדיברנו  עליו  יגיע. לימדונו  רבותינו  ב"עלי",  איך  להתייחס  למוות.  לא  פעם  ולא  פעמיים  דיברנו  על  כך,  שכאשר ממשיכים  במורשתו  של  הנופל,  ונאבקים  על  הערכים  שהוא  לחם  ונפל  עבורם  ,  מהוה  זה  מעין חיבור  אל  המת.  חשבנו  שהסתכלות  זו  מקילה  במקצת  את  האבלות.
  אך  כעת  אחי,  המבחן  קשה, קשה  מנשוא.  נפל  דבר,  נשבר  השבר  והחיים  בלעדיך  כבר  לא  יהיו  אותו  דבר.
 
ראה,  הנה  באו  כולם,  מכל  קצוות  הארץ,  כמו  שדמיינת.  היית  הרי  אגדה  כבר  בחייך. שי  וולשטין  עם  הגיטרה  מחדרה.  איך  במחנות  וטיולים  הקסמת  את  כולם,  עם  החן  השופע.
 
אני  זוכר  שביקרתי  אותך  במוצב  "שושן".  היית  מפקד  המוצב  למרות  שהיית  עוד  באמצע  מסלול. כל  כך  התאים  לך,  לדאוג  לחבריך  למחלקה  כאילו  אתה  המ"מ.  "קודקוד  שיטפון"  קראו  לך
בקשר.  אכן  התאים  לך.  קודקוד  -  כי  כזה היית.  וכמו  שיטפון  היית  שוטף  את  כולנו  עם  הנתינה והאהבה האינסופית  שלך.
 
צר  לי  עליך  אחי,  נעמת  לי  מאד.  נפלאתה  לי  אהבתך  מאהבת  נשים.
איך  נפלת  לי  חבר  באמצע  הדרך,  איך  נפלו  לנו  גיבורים  מבני  דוד,  כלי  מלחמה. ועתה  אנו  לבד.  הלנצח  תאכל  החרב  בחברינו  ובבני  שכבתינו?!  אם  פגעתי  בך,  אם  פגענו  בך, א נ ו  מבקשים  סליחה  ומחילה,  שאתה   ה ר י   י ו ד ע  שאהבנו  אותך  עד  כ ל ו ת.
 
אני  יודע,  אני  בטוח,  שגם  עכשיו  אתה  בטח  מתרוצץ  שם  למעלה,  ומלמד  זכות  עלינו,  על  אחיך ישראל.
 
 
נוח  בשלום  אחי,  ותעמוד  לגורלך  לקץ  הימין.
 
                                                                      הראל  ארנון

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית