הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
אמא-זיוה
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

אמא-זיוה

שי  ילדי  היקר!
כתיבת מילים  לזכרך  כאילו  חותמת  את  העובדה  כי  אינך  עוד,  ולכן  קשה  עלי  הכתיבה.  למרות שבשבילי  אתה  ממשיך  להיות,  בליבי  ובדמיוני  הנך  קיים  בכל  רגע.  הקושי  הוא  בגעגועים אליך,  לגעת  בך,  לחבק  אותך.  אין  ביטוי  שיבטא  צער  אם  הכואבת  על  בנה,  כל  מה  שאכתוב יהיה  כאין  וכאפס.
 
שום  דבר  אינו  יכול  לשנות  את  סיפור  גבורתך  ונפילתך  בקרב.  זו  אכן  המציאות  האיומה והכואבת,  השאלות  הן  רבות,  מדוע  אתה  העלם  יפה  התואר  והנשמה  נלקחת  מאיתנו  בדמי ימיך,  והנך  רק  בן  עשרים  ושניים  אביבים,  יודעת  אני  כי  את  התשובה  האמיתית  לא  אדע לעולם.  לבורא  העולם  פתרונות.
מיום  שהתגייסת  אחזה  בי  החרדה  כי  ידעתי שאתה אוהב  להתנדב  לכל  משימה,  ולוותר  למען אחרים וחששתי  מהגרוע  מכל,  בתקופה  האחרונה היו  לי  פחדים  וחלומות שניסיתי  לגרשם  ולא לחשוב  עליהם  כי  חששתי  שבמחשבותיי  אביא  אסון.
 
היית  ילד  כל-כך  מיוחד,  וקיימת  הלכה  למעשה  מצוות  כיבוד  אב  ואם.  ידועה  הייתה  צניעותך הרבה  והסתפקותך  במועט.  אף  פעם  לא  דרשת  דבר.  כשהיית  מגיע  הביתה  לחופשה,  למרות עייפותך  הרבה,  תמיד  שאלת  במה  אפשר  לעזור  לך  אמא,  ולשאלותיי  מה  לשלוח  או  מה  להכין לך תמיד  אמרת  "מה  שיש  מספיק",  פשוט  לא  רצית  להטריח  אותי.
 
דברים  שנראו  פעם  כל-כך  חשובים,  פתאום  מאבדים  משמעות  ונראים  כל-כך  שוליים.  הכל מתגמד  מיום  שפקד  אותנו  האסון.
אחד  הרבנים  שבאו  לנחם  אותנו  אמר  כי  האבל  עליך  הפך  לאבל  לאומי  ושאנחנו  לא  צריכים לראות  את  האבל  כפרטי,  שהקב"ה                                          
לוקח  דווקא  את  הטובים  כדי  לזעזע  את  הציבור,  קשה  לי מאד עם  זה,  וכמובן  שזה  לא  מפחית  את  הכאב  על  האובדן.
כאשר  ישבנו  שבעה  ואמרו  שאתה  בני  בעשרים  ושתיים  שנותיך  הספקת  יותר  ורכשת  לך יותר  חברים  מאדם  שחי  תשעים  שנה,  אין  זה  מנחמני,  רבניך  ומוריך  אומרים  כי  תמיד  היית גבוה  בכמה  דרגות  מאחרים  וזאת  זכות  גדולה  בהיותך  בננו,  היה  טוב  יותר  בני  לו  הורדה  ממך דרגה  או  שתיים  אך  היית  ביחד  אתנו.
 
שי  ילדי  היקר,  תמיד  רצית  לתת  מעצמך  מאז  היותך  ילד  ועד  שהפכת  למפקד,  כמו  הפרחים המפיצים  ריח  לכולם  בלי  חשבונות  ובלי  תמורה,  והמשפחה  החברים  והפקודים  אהבו  אותך אוהבים  עד  היום  וכואבים  את  מותך  ללא  עת.
החגים  הגיעו  ואתה  כל-כך  חסר  בכל  מקום  ובכל  דבר,  ובקישוט  הסוכה  שהיית  עוזר  תמיד,חסרה לי  נגינתך  בגיטרה  וקריאות  הצהלה  בטלפונים  שהיית  משמיע.  מרגע  שהיית  מגיע הביתה  הטלפון  לא  היה  מפסיק  לצלצל.  אחיך  כבר  ידעו,  אם  הטלפון  תפוס,  שי  בבית  ואין סיכוי  לתפוס  אותנו.  החיוך  הרך  והטוב  לא  מש  מנגד  עיני.
למרות  הקושי  והכאב  לא  רצינו  לקלקל  את  השמחות  והחתונות  במשפחה  כי  ידענו  מה  אתה היית  רוצה  שנעשה  ומה  אתה  היית  אומר,  שצריך  להמשיך  למרות  הכל.
דרך  העולם  היא  שבנים  מתאבלים  על  הורים  אך  לצערי  אצלנו  נשתנו  סדרי  עולם  ואנחנו יושבים  ומבכים  את  לכתך  מאיתנו  ואין  ניחומים.אבא  ואני  משתדלים  למענך  ולמען  המשפחה  להמשיך  ולהיות  חזקים  וראויים  לבן  כמוך.                                                                                                                        
 
געגועים סוגרים עלינו כמו עלי כותרת                                                                               
וזכרך כמו ציפור יפת אברה, כמו שמש מרצדת
על מי כנרת, כמו מנגינה בלילה שכולו שירה           
                                                               אמא             
                  
תפריט דף הבית