הודעה לבעלי האתר

תקופת הניסיון הסתיימה, יש ליצור מנוי דרך ממשק ניהול האתר.
האתר נכנס לרשימת המחיקה ויימחק בקרוב
לחץ כאן אם אינך זוכר את כתובת ממשק ניהול האתר שלך.
אלעד בן דרור-חבר
שי וולשטין הי"ד-אתר הנצחהשי וולשטין הי"ד-אתר הנצחה

אלעד בן דרור-חבר

בס"ד
 
הטלפון    מצלצל
-"אלעד  נמצא?"-"מדבר.."
-"שלום  מדברים מהרדיו.אתה היית חבר של שי וולשטין ז"ל ,נכון?!"
שי  וולשטין  זכרונו  לברכה...  שי  וולשטין  זכרונו  לברכה...
צירוף  המילים  הזה  נשמע  גרוע  וכל-כך  לא  שייך  לצמד  המילים  שי  וולשטין...
שי  וולשטין  ועד  מחזור,  שי  וולשטין  חניך  מצטיין.  שי  וולש...
-"הלו  אתה  על  הקו?"
-"כן,  כן  אני  שומע"
-  אנחנו  מכינים  כתבה  ל"יומן  הצהריים",  היינו  רוצים  שתדבר  על  שי,  משהו  כמו  שלוש  דקות,תסדר לך  את  הדברים  בראש,  ותהיה  מוכן  בעוד  30  שניות,  בסדר?"
בראש ממשיכות  לרחף  המחשבות,  האנשים  מעברו  השני  של  הקו,  ובכלל  כל  העם  היושב  בציון,שומע  כמעט  מדי  יום  ביומן  הצהריים,  על  עוד  אחד/אחת  שנהיו  זיכרונם  לברכה  ותמיד החבר-בקול  שבור-מתאר:  "הוא  היה  ...  משהו  מיוחד...בחור  טוב...אין  הרבה  כמותו!"
אבל  הפעם  זה  "שי  וולשטין"  ולך  תסביר  להם  שהפעם  זה  באמת  לא  סתם  מישהו  מיוחד,  לא סתם בחור  טוב  ולא  סתם  שאין  הרבה  כמוהו.  הפעם  זה  "שי  וולשטין"!!!  ואתה  רוצה  לצעוק להם שם  ברדיו,  שידעו,  שיתעוררו,  שלא  ידברו  בקול  עצוב  ומבין  כזה,  כי  הם  לא  מבינים  ולא מכירים  ואף  פעם  בעצם  לא  יכירו  ולא  יבינו...
ובכלל,  איך  אפשר  להכניס  את  שי  ב-  3  דקות?!
הוא  הרי  נגע  בכ"כ  הרבה  תחומים  ואיחד  סביבו  כ"כ  הרבה  חברים,  ובכל  תחום  שבו  נגע הצליח,  ייפה,  השאיר  רושם  בדרכו  המיוחדת,  וכל  חבר  שרכש-היה  חבר  שחש-לפחות מצידו-שהוא  חבר  קרוב.
והזיכרונות  מתחילים  להתערבל  בראש  וקופצות  תמונות  מן  העבר  הקרוב  ורסיסים  מהעבר הרחוק,  מילים  שמנסות  להגדיר  תכונות,  להקפיא  רגעים  ולשכתב  אותם:  גיטרה,  צניעות,טיולים,  התנצלויות,  לקחת  ללב,  שירים,  כומתה  אדומה  של  המ"מ,  חברים/חברות,  השבעה התלבטויות  לפני  כל  התחלה,  בני-עקיבא,  יופי  שנשמר  בקפידה,  מדרשיה,  תנועת  היד  הכ"כ אופיינית,  מא"ג  שמופעל  ביעילות,  מ"מ  טירונים,  מחשבות על  העתיד,  חברותא  שאיכפת לה,משקפיים/עדשות,בן-אדם שמארגן בכל מסגרת,ועוד  ועוד..
הרכבתי  כמה  משפטים  לרדיו,  אולי  -  מה  שנקרא -  "קוים  לדמותו".
את אותם  משפטים  וצירופי  מילים  שמעתי  אח"כ  מפי  הרבה  אנשים  שדיברו  בהלוויה,  בשבעה ובאזכרה.
לאט  לאט  אתה  מרגיש  שמבין  האצבעות,  בורח  לך  שי,  החבר,  והופך  לשי,  המיתוס,  מרוחק וקצת  קר.
חשבתי,  שאולי  כדי  לתפוס  קצת  שי,  אכתוב  כמה  "סיפורונים",  לאו  דווקא  אלה  שהיו  החזקים ביותר,  אלא  אחדים  מתוך  האלפים  שמן-הסתם  הרכיבו  את  שיגרת  חייו  של  שי.
וכמו  בסיפורים,  מתחילים  מההתחלה.
 
הפעם הראשונה  שהכרתי  את  שי  הייתה  במכינה  בכפ"ס,  הכתה  ממדרשיה  הגיעה  לשבת  גיבוש עם הכיתות  מהמכינה.
אנחנו  יורדים  מהאוטובוס,  נגשים  לחבר"ה  ומנסים  לפתוח  במעין  שיחה.  פתאום  מגיע  בחור גבוה  בהרבה  משאר  החבר"ה,  עם  מגש  עוגות  ביד  "ברוכים  הבאים"!  "סוף  סוף  רואים  אתכם!"מתחילות  ההתלחשויות  בן  החבר"ה  "זה  המדריך  שלהם...כן  המדריך  שלהם,  לא  המדריך..."נגשתי  לאחד  המכיניסטים  ושאלתי  "תגיד,  ההוא  מדריך?",  "אני  אסביר  לך,  ענה,  זה  "שי וולשטין"  הוא  אחד  מהמחזור,  אבל  גם  חצי  מדריך!"
 
 
נקפץ  קפיצה  רצינית,  על  בערך  5  שנים,  טירונות  צנחנים  בחמאם.  כל  לילה  מד"ס  ומכל מחלקה  אחד  לוקח  עליו  למד"ס  נשק,  כעיקרון  כל  פעם  מי  שמתנדב.  למעשה  כל  לילה כשהמחלקה  שלנו  חוצה  את  המחלקה  של  202,  אני  מחכה  לראות  את  שי-נשק  עליו,  דוחף אחד שקצת  קשה  לו  ומספיק  גם  לנפנף  לעברנו.
 
המצאתי  אז  ביטוי  על  משקל  המושג  "כשיבוא  המשיח-כששי  יהיה  במד"ס  בלי  M-16...כששי  שמע  את  האמרה,  ביקש  שלא  אחזור  עליה  כי  זה  עלול  לפגוע  בחברה  מהמחלקה...עוברת  שנה,  שי  מ"מ  טירונים  ואני  בבה"ד  10  בקורס  חובשים.  אחרי  תקופה  ארוכה  ששי  לא מתקשר בימי  שישי,  אני  זוכה  לקבל  טלפונים  בכל  שבוע.
רק בפעם  השלישית,  בערך  אני  מבין  שלא  ההתעניינות  בי  היא  הסיבה לטלפון,  אלא  שני  חיילים של שי  שנמצאים  בקורס  מקביל  "תדבר  איתם!"
"תשגיח  עליהם  שהם  לומדים  טוב!"  "יש  שם  אחד  שלא  כ"כ  רוצה  לחזור  לצנחנים,  תשכנע אותו!"  וכך  כל  שבת  במשך  הקורס.  "איך  הם מסתדרים,  מה  נראה  לך?" ממש האימא הדואגת לבן  שנמצא  רחוק  מהבית...
 
סיפור  אחרון,  לצערי-
שי  בקו  לחוץ  בחברון,  מדי  פעם  מגיע  טלפון,  הוא  מספר  על  קונפליקט  פנימי  בין  ההזדהות  עם ההתיישבות  היהודית  בעיר  לבין  התנהגות  לא  יפה  של  כמה  מתיישבים,  בכל  אופן  הוא  חוזר ומדגיש:  "אני  מת  כבר  לעלות  ללבנון".
באותו  זמן  אני  מתארגן  לקראת  חתונה,  שי  רואה  הזמנה  לחתונה  של  חבר  וחושב  שהיא תמצא חן  בעינינו,  הוא  דואג  להעביר  אותה  אלינו  ובאמת  אנחנו  מתלהבים,  כבר  אז  עברה  מחשבה
 
בראשי:"איזה  בן-אדם!  נמצא  כ"כ  רחוק  ובלחץ  כה  רב,  מתראה  איתך  לעיתים  רחוקות,אבל מנסה לעזור לאיך שתראה ההזמנה  לחתונה  שלך...
אני  מספר  לשי  שנעשה  משהו  בסגנון  שהציע,  והוא  שמח!  "יופי  תשלח  לי!!!.
 
אני  שולח.
את ההזמנה  אינני  יודע  אם  הספיק  לראות...
וכמו  אז  בתום  שלוש  הדקות  שהוקצבו  לי  בשידור  הרדיו,  אני  חש  שהתיאור  לא  העביר  ולא יכול  להעביר  אפילו  קצת  ממה  ששי  היה  באמת.  כמו  אז  אני  בורר  את  המילים,  כדי  לנסות להגדיר  קצת  מהחלל  הענק שנוצר.
 
כמו  אז  המילה  "אלול"  כבר  על  קצה  הלשון,  אבל  זה  באמת  יכעיס  את  שי.
 
אז  אסיים  כמו  אז  -  הוא  היה  אחד  ל...
 
אחד למיליון !!!
                                                                                                      
 
 
                                                                 סתם עוד אחד
                                                                מההמון שעזבת
                                                                 אלעד בן דרור
 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
תפריט דף הבית